בן חסן וזהרה. נולד ביום 26 בפברואר 1955 בכפר מג'אר שבגליל, למשפחה דרוזית. בילדותו, כשהיה בן שלוש, עברה משפחתו לאילת בעקבות עבודת אביו, ושם התגוררו כחמש שנים. לאחר מכן שבו לגליל והשתקעו בשפרעם, שם החל סלמאן את לימודיו מכיתה ג'. כבר אז ניכר כילד חרוץ ובעל כישרון יוצא דופן. בהמשך למד בבית הספר התיכון העירוני בשפרעם, עמד בהצלחה בבחינות הבגרות ואף השלים קורס לפקידות.

סלמאן היה חובב ספורט מושבע, ובמיוחד מצא עניין באגרוף. בין השנים 1967–1971 היה פעיל בתנועת הצופים, תחילה כחניך ובהמשך כמדריך. תחביב נוסף שתפס מקום מרכזי בחייו היה הציור, ובשעות הפנאי הקדיש זמן רב ליצירה אמנותית; בעיזבונו נותרו ציורים רבים המעידים על כישרונו.

לאחר סיום לימודיו, יצא לאילת פעם נוספת, במטרה למצוא עבודה שתסייע בפרנסת משפחתו עד לגיוסו לצה"ל. במאי 1975 התגייס לשירות סדיר, ושלושה חודשים לאחר מכן נשא לאישה את בת דודו והקים בית חדש לצד הוריו. למרות מחויבותו לחיי המשפחה, המשיך למלא את שירותו הצבאי במסירות ובמלוא העוצמה.

מפקדיו זיהו את יכולותיו ואת כושרו הפיקודי ושלחו אותו לקורס מפקדי כיתות. אולם, זמן קצר לאחר מכן קיפח את חייו. סלמאן נפל בעת שירותו הצבאי ביום 25 בנובמבר 1975, והוא בן עשרים בלבד. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעוספיה. סלמאן הותיר אחריו אישה, הורים, שישה אחים ואחות.

מוריו וחבריו חלקו לו כבוד רב בחוברת זיכרון שפרסמו הוריו, ובה הדגישו את אישיותו המיוחדת. מורו לאנגלית כתב עליו:
"היית דוגמה ומופת לכיתה שלך… מעל לכול אני זוכר נשמה צעירה ושקטה, אינטליגנטית, פעילה וסקרנית – בגוף בריא וחזק, שחי בהרמוניה עם סביבתו, מוריו וחבריו. בקיצור, נשמה הקרובה לשלמות."

גם מפקדו בצה"ל כתב למשפחה השכולה:
"ניחן בכישרון וביכולת להיות מפקד מצוין. עמד בהצלחה בכל משימה שהוטלה עליו. היה חייל למופת ותלינו בו תקוות רבות."