בן נאיפה וכאמל. נולד ב-14.11.1964 בכפר ג'וליס. הוא למד בבית-הספר הממלכתי בכפרו והמשיך את לימודיו בבית-הספר המקיף הדרוזי "אחוה" בכפר ירכא, שסיים בהצלחה. בילדותו היה שובב ואהב להמציא קונדסים עם חבריו, אך עם השנים הפך לנער רציני, חייכן, רגוע וחברתי, בעל כבוד עצמי ונימוסים של ג'נטלמן. בבגרותו היה גבה-קומה, יפה תואר, חזק ובעל כושר גופני יוצא דופן.

עמאד היה פעיל מאוד בקידום רווחת הקהילה בכפרו, והשתתף בפרויקטים חברתיים רבים. בנוסף, השתתף בקורסים במסגרת הגדנ"ע: קורס המדריך הצעיר, קורס במזרחנות, קורס מד"צים מתקדם וסיים בהצלחה את קורס גדנ"ע מזרחנים. הוא סייע רבות למשפחתו בעבודות בשדות ויצר קשרים הדוקים עם אנשים מכל שכבות החברה הדרוזית. עמאד אהב ספורט, היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל המקומית, והשתתף במסעות ציד ופיקניקים עם חבריו, תוך שהוא מתעד אותם בצילום. כבר מילדות שאף להתקבל ליחידה מובחרת, ובהתאם לכך התמקד בכושר גופני וריצות למרחקים ארוכים.

עמאד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1983, והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. יכולותיו הגופניות ותכונותיו האישיות סייעו לו להצטיין במסלול הטירונות, בקורס מ"כים ובקורס צניחה. מפקדיו, שהתרשמו ממנו מאוד, העניקו לו את דרגת הסמל לפני המועד. עמאד היה מועמד טבעי לקורס קצינים, אך לא זכה להשתתף בו.

ביום 7.3.1985, יום לפני שהצפוי היה לצאת לחופשה, נפל סמל עמאד בקרב בלבנון. הוא היה החייל העשירי וכצנחן הראשון מכפר ג'וליס שנפל בקרב. עמאד נטמן בבית העלמין בכפר ג'וליס. הותיר אחריו אישה, הורים ושישה אחים ואחיות.

במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו:
"אישיותו של עמאד – באימונים, בחיי היום-יום ובפעילות המבצעית – שימשה לדוגמה ומופת לחבריו. נפילתו הכתה אותנו בהלם עמוק. נזכור אותו לעד כחייל אמיץ ונבון, שמייצג בנאמנות את משפחתו המפוארת ואת עדתו, שכתבה פרקים אמיצים במורשת הקרב של צה"ל."