מוופק נולד ביום 1.8.1965 בשפרעם, למשפחה גדולה. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי "אל פאואר" והמשיך בבית-הספר התיכון "המקיף שפרעם". כבר בנערותו התבלט בספורט, במיוחד בכדורגל ובאתלטיקה קלה, והיה חובב כתיבה, והשאיר אחריו יומן עשיר בכתב יד. מואפק דאג מאוד למשפחתו הגדולה ובגיל צעיר החל לעבוד במסגרייה בכרמיאל, כדי לתמוך בהוריו ובאחיו הצעירים. עבודה זו הקנתה לו התמחות במקצוע המסגרות.

בגיל שש עשרה, בביקור בקבר יתרו – מקום קדוש לעדה הדרוזית – פגש לראשונה את עדנה, אהבתו הגדולה. לאחר מבט ראשון, החליט לבקש את ידה. הם התארסו בגיל שמונה עשרה, והכנתם לביתם החדש נמשכה במקביל לעזרה להוריו.

במהלך שירותו בצה"ל, אליו גויס באוגוסט 1983, שירת מואפק בגדוד חי"ר והוצב בלבנון לאחר טירונות קשה. במהלך סיור נפגע הג'יפ שבו נסע מכדורים שפגעו בקסדתו, אך יצא ללא פגע. ביומנו כתב מואפק על חוויותיו בלבנון והכאב שחש כלפי נפגעי המלחמה, במיוחד כלפי נשים צעירות שאיבדו את בעליהן. במהלך שירותו עבר קורס צניחה והשתלמויות באחזקת נגמ"שים, וכל עת ליוותה אותו הדאגה להוריו ולתנאי חייהם הקשים.

מואפק שוחרר מצה"ל באוגוסט 1986, ובתעודת השחרור צוין עליו: "חייל בעל יוזמה, מסור, דייקן וחריף". בסוף 1987 התקבל למשטרת ישראל, ובשנה שלאחר מכן נערך טקס נישואיו עם עדנה. בינואר 1989 נולד בנם הבכור וויאם, ובמאי 1990 נולדה בתם דועא.

ביום 12.9.1993, בעת שירות מילואים באזור עזה, נפגע מואפק בפעילות חבלנית עוינת. הג'יפ שבו יצא לסיור הותקף באש ממארב, ושלושה חיילים נהרגו. מואפק היה בן 28 בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין האזרחי בשפרעם, והועלה לאחר מותו לדרגת סמל. השאיר אחריו אשה, בן ובת, הורים, שישה אחים – מוחמד, סאלח, סאלאח, מוסליח, פואיז ווואפיק – וחמש אחיות – חזראן, פייזה, אנעאם, סאלחה ודלאל.