בן פהימה וג'מאל. נולד ב-14 בינואר 1981 בכפר הדרוזי ג'וליס שבגליל המערבי, אח לסאפי, סופיה והבה. כבן בכור ונכד ראשון במשפחה, זכה לאהבה ופינוק רבים מהוריו ומקרוביו כבר מלידה.

סלאמה למד בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים בג'וליס, והמשיך לתיכון 'עמל' בשפרעם, שבו סיים את כיתה י"ב במגמת חשמל לתעשייה ולבתים. הוא גדל להיות צעיר עצמאי, חכם, עם חוש הומור מפותח, ואהוב על כל הסובבים אותו – במשפחה, בכפר ובסביבתו. סלאמה היה בעל לב זהב וחיוך כובש, שתמיד היה מוכן לעזור ולתמוך, ובפרט בארגון אירועים וחתונות בכפר.

חבריו תיארו אותו כך: סלמאן אמר: "חכם גדול אמר פעם: 'הכשרון הוא לעשות בנקל את מה שאחרים עושים בקושי.' לך, סלאמה, היה כל הכשרון שבעולם – להצחיק, להנהיג, ולגרום לכל מי שסביבך להרגיש טוב." חבר אחר סיפר: "חבר אמיץ, שקט, איכפת לו מאחרים ואהב לעזור… סלאמה תמיד עמד לצידי בכל המצבים. אבל כששאלתי אם הוא צריך משהו, תמיד ענה 'לא תודה'."

במרץ 2000 התגייס סלאמה לצה"ל, לחיל הרגלים והחימוש, ועבר קורס לטכנאי מערכות התראה. לאחר סיום הקורס שירת במפקדת השליטה על הגבול בין ישראל לירדן, שם התבלט כאיש מקצוע מיומן ואמין. סלאמה השתלב גם מבחינה חברתית ביחידה, וחבריו כתבו עליו: "לעולם לא נשכח את החיוך המקסים על פניו, חיוך אשר הקרין אור לכולנו."

מפקדו סיפר: "ידענו שניתן לסמוך על סלאמה, ואף מינינו אותו לממלא מקום מפקד המחלקה. לכל תקלה בגדר יצא ראשון, גם כשהדבר כרוך בסכנת חיים. היה חייל מצטיין וממושמע, שאפתן ואחראי, שמילא משימות מעבר לדרישות התפקיד."

ביום 2 במרץ 2002 נהרג סלאמה בתאונת דרכים סמוך לצומת כפר חיטים, בן עשרים ואחת בלבד. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין בג'וליס, והותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.