בן ח׳ולה ומזייד. נולד ביום 21 באפריל 1954 ביישוב ירכא שבצפון הארץ.

הוא גדל והתחנך על ערכים של אהבת המולדת, נתינה ותרומה למדינה.

בשנת 1972 התגייס לצה"ל כלוחם בחטיבת גולני. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים השתתף בקרב הראשון לשחרור החרמון, במסגרת גדוד 17 "אריות הגולן". במהלך הלחימה ההירואית מול כוחות הקומנדו הסורי נפצע עמאד קשה, לאחר שספג ארבעה-עשר כדורים בכל חלקי גופו. למרות פציעתו הקשה, המשיך להילחם באומץ לב נדיר עד שאיבד את הכרתו.

לאחר המלחמה עבר הליך שיקום ארוך וממושך. הומלץ להעניק לו צל"ש על גבורתו, אך עמאד, בצניעותו, סירב וטען כי היו גיבורים גדולים ממנו.

עמאד נשא לאישה את פנדה, והשניים הקימו בית חם בירכא, שבו גידלו שש בנות ובנים – נורה, זינה, כמאל, מזייד, סעיד וכרים. בניו ממשיכים את דרכו של אביהם ומשרתים כקצינים בכוחות הביטחון, הגשמת חלום ילדותו של עמאד להיות קצין בצה"ל.

לאורך חייו, על אף פציעתו הקשה, המשיך לפעול למען החברה והקהילה. הוא היה ממקימי התנועה הדרוזית הציונית, שפעלה לחיזוק ברית החיים והשותפות בין הדרוזים ליהודים בישראל ובעולם, ותרם רבות לקידום הנוער הדרוזי.

עמאד התמודד באומץ עם השלכות פציעתו עד יומו האחרון. הוא הלך לעולמו ביום 28 בספטמבר 2017, והוא בן שישים ושלוש.
עמאד הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי בירכא.
הותיר אחריו אישה, שתי בנות וארבעה בנים — ומשפחה גאה הנושאת את מורשתו ואת שמו בכבוד ובאהבה.