משפחתו של אחמד, שרוב בניה התפרנסו מחקלאות, נחשבה לאחת המכובדות בכפר הדרוזי בית ג’ן שבגליל העליון, למרגלות הר מירון. אחמד נולד בכפר בשנת 1948. את לימודיו היסודיים סיים בבית הספר המקומי, ושם כבר ניכרו בו כישורי מנהיגות ונטייה לעשייה ציבורית. הוא הצטרף לארגון הצופים, עבר קורסים שונים והצטיין בהם, עד שהפך למדריך קבוצת חניכים מבתי הספר. השפעתו על חבריו הייתה רבה ומשמעותית.

אחמד אהב ספורט, ובעיקר כדורעף וכדורגל. לאחר תקופה קצרה בבית הספר התיכון המקצועי, עבר לבית הספר התיכון ברמה, שם למד עד סוף כיתה י'. המצב הכלכלי בבית מנע ממנו להמשיך בלימודיו. בזמנו הפנוי נהג לקרוא ספרות יפה ורומנים, לצד ספרי פסיכולוגיה, חוברות צבאיות וירחוני חיל האוויר. הוא עסק גם בנגרות, יצר צעצועי עץ שונים, וגילה נטייה לכתיבה – בשירה בעברית ובערבית – שבה ביטא את רגשותיו ומחשבותיו.

במאי 1966 התגייס לצה"ל ושובץ ליחידה הדרוזית. אחמד הצטיין בשירותו וזכה להערכה רבה ממפקדיו, שראו בו חייל מוכשר ורציני. לאחר הטירונות נשלח לקורס מ"כ, אותו סיים בהצלחה, ובהמשך יצא לקורס קצינים. גם שם התחבב מאוד על חבריו והפגין רוח מנהיגותית. הוא חלם לשאת דרגת קצונה ולהמשיך בקריירה צבאית, אך חלומותיו נגדעו באיבם. במהלך השירות נפצע, הועבר לבית החולים בצפת, ושם נאבק על חייו במשך כשבועיים. ביום 12 בינואר 1969 נפטר מפצעיו.

למחרת הובא למנוחות בבית העלמין בכפרו. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה – אישי ציבור, שייח'ים דרוזים, נציגי ממשלה והסתדרות, חבריו ליחידה ורעיו מקורס הקצינים. אחמד היה אהוב על כל מכריו, בכפרו ובצה"ל, ושמו נודע גם בכפרים הדרוזיים הסמוכים.