בן ג'מילה ומחמד. נולד ביום 2 באוגוסט 1974 בכפר הדרוזי פקיעין, בן למשפחה חמה בת שישה ילדים.

אימן למד בבית הספר היסודי "פקיעין ב'" והמשיך ללימודים בבית הספר התיכון המקומי. בנעוריו היה פעיל בבית הנוער בפקיעין, שם השתתף בפעילויות חברתיות וספורטיביות, וזכה להערכה רבה בזכות אופיו הנעים וחיוכו הקבוע. הוא ניחן באהבת אדם, היה נכון תמיד לעזור לאחרים, והקרין טוב לב וחום לכל סובביו.

אימן אהב שירה וכתיבה, והחזיק בביתו ספרייה עשירה בספרי טבע ואומנות. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, המשיך בלימודים באוניברסיטת חיפה. במקביל ללימודיו האקדמיים, שימש כמורה וחונך לילדים במסגרת פרויקט פר"ח, תפקיד שמילא באהבה ובמסירות.

בנובמבר 1992 התגייס לצה"ל והחל בלימודיו במסגרת העתודה האקדמית, בחוג לידיעת הארץ באוניברסיטת חיפה. בתום שנת הלימודים הראשונה יצא לטירונות והוצב בחטיבת הנח"ל. בהמשך נשלח לקורס נהגי תובלה, שבו הצטיין בזכות נחישותו ורצונו העז להצליח.

במהלך הקורס, בינואר 1994, היה מעורב בתאונת דרכים שבה נחבל בראשו. מאז סבל מכאבי ראש חזקים ומסחרחורות, אך בחר שלא לשתף בכך את משפחתו כדי שלא תדאג. למרות הקשיים, המשיך בהתמדה ובנחישות עד שסיים את הקורס וקיבל את רישיון הנהיגה הצבאי.

ביום 31 במרץ 1994 נפל אימן פדול בעת מילוי תפקידו. בן עשרים היה בנופלו.
הוא הובא למנוחות תחילה בקבר המשפחתי בפקיעין, ובהמשך, לבקשת משפחתו, נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר. לאחר מותו הועלה לדרגת רב"ט.

הותיר אחריו הורים, אח – ואאל, וארבע אחיות – לילי, דאליה, אימאן וסמאח.
בינואר 1998 נפטרה אמו, ג'מילה, מדום לב – מצער עמוק על אובדן בנה הבכור.

במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו:
"בנכם, רב"ט אימן פדול, שירת בצה"ל במסגרת נוער חלוצי לוחם ולאחר מכן בקורס נהיגה. בכל תקופת שירותו התבלט כאדם שקט, אהוב על חבריו ומפקדיו, וניחן ברצון עז להתמיד ולהצליח. אהבתו לעמו ולמולדתו באה לידי ביטוי גם בבחירתו ללמוד ידיעת הארץ ולהכיר אותה מקרוב."

אימן, שאהב לכתוב, הותיר אחריו מחברת ובה ביטא את מחשבותיו, שאיפותיו ותוכניותיו לעתיד שלא זכה לממש.

זכרו של רב"ט אימן פדול מונצח באנדרטה לחללי חיל הלוגיסטיקה בתל חדיד, עדות לדמותו הצנועה, החכמה והאהובה כל כך.