בן פריזה וסעד. נולד בדלית אל-כרמל ביום 4.4.1944, אח לשניים – מתעב ופואד – ולשתי אחיות, רקאד ופדוה. ילדותו ונעוריו עברו בכפר הולדתו, שם גדל והתחנך ברוח המסורת הדרוזית.

בבגרותו הלך בעקבות משפחתו ועבד כחקלאי, כשהוא מוצא סיפוק רב בעבודת האדמה באזור עתלית. ג’מיל היה אדם פשוט, ישר וטוב לב, שנודע בחיבורו לאדמה ובאהבתו לעמל כפיים. לצד עבודתו, הקדיש את חייו למשפחתו – רעייתו הניה וילדיהם: גמילה, אדיב, הדיה, רפקה ורפי. תחביבו הגדול היה משחק הכדורגל, בו הרבה לשחק עם חבריו בכל פנאי שנקרה בדרכו.

באוקטובר 1967 הצטרף לשירות בתי הסוהר, ושירת בתפקידי ביטחון שונים ביחידות רמלה, שכם, באר שבע ובית הסוהר דמון. ג’מיל נודע כאדם פעיל, חם ומסור, שזכה לאהבתם והערכתם של עמיתיו הסוהרים ואף של האסירים. הוא שימש דוגמה אישית בהתנהלותו והיה מופת לאחרים. במהלך שירותו עוטר באות הוותק, ודרגתו האחרונה הייתה סמל. ג’מיל שירת בשב״ס עד יומו האחרון.

לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן נפטר ביום רביעי, 12.1.1983, והוא בן 39 בלבד.

ג’מיל הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בדלית אל-כרמל. הותיר אחריו רעיה, חמישה ילדים, אח ואחיות.