בן אסמה ופאיז. נולד ב-2 במאי 1983 בכפר הדרוזי דליית אל-כרמל שבמרומי הרי הכרמל, והיה אח לעאהדה, ענת, סוזן, וסאם, מנאל, מייסון, תג'ריד ויזיד.

כילד היה שקט, חייכן, נבון ובעל כשרונות רבים. את לימודיו היסודיים והשלים בחטיבת הביניים בדליית אל-כרמל, ובכיתה י' עבר לבית הספר החקלאי שבנהלל, שם למד שנה אחת. את לימודיו התיכוניים סיים בבית הספר התיכון "אורט רונסון – הר הכרמל".

ויאם אהב את משפחתו, חבריו ואת החיים. חבריו תיארו אותו כחבר מבין, אוהב, תומך, מסור וטוב לב – פשוט מלאך. הוא היה נמרץ, יוזם ופעיל חברתית, שדגל בהידברות ושימש נציג נאמן לבני שכבתו, תוך פועלו למען זכויות התלמידים בחיוך ובנועם.

כבר בצעירותו גילה ויאם משיכה לכתיבה ולעיתונאות. בתקופת לימודיו ב"רונסון" ערך את עיתון בית הספר, "ידיעות רונסון", ופרסם כתבות רבות, ביניהן כתבה שכותרתה "כך השתלטו הפלאפונים על 'אורט רונסון' בדליית אל כרמל ועוספיה", המופיעה באינטרנט.

תחביבו המרכזי היה מוזיקה – הוא היה זמר מוכשר, וחבריו כינו אותו "המזמר". ויאם ארגן וערך מסיבות והופעות בבית הספר ובכפר, והשאיר חותם של שמחה וחיוניות על כל סביבה.

ביום 7 באוגוסט 2001 התגייס ויאם לצה"ל והוצב בחיל הרגלים ובמשטרה הצבאית. היה מסור ומחויב לתפקידו, גילה רצינות וסמכותיות, והיה מועמד לקורס קצינים – חלום שטיפח במשך שנים. אך חייו נגדעו מוקדם.

ויאם נהרג בתאונת דרכים בכפרו ביום 16 במרץ 2002, בן תשע-עשרה בלבד. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי, והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבעוספיה. הוא השאיר אחריו הורים, שש אחיות ושני אחים.

חלל גדול נותר בלב משפחתו ובחבריו. גם שנים לאחר מותו ממשיכים חבריו להתגעגע ולזכור את חייו. בפורטל "גולשים כותבים" נכתבו לזכרו דברי געגוע: "ויאם, עזבת אותנו במפתיע ולא הספקנו לומר לך כמה אנו אוהבים ומעריכים אותך. היית חבר ואח יקר, ונזכור אותך תמיד עם החיוך והברק בעיניים."

אחיו וסאם כתב: "שבע שנים עברו, מלאות זיכרונות של שמחה וכאב. ויאם חדיד, חבר נאמן ואח מיוחד – תמיד תהיה איתנו בלבנו. ההעדרות שלך כואבת מאוד, אך הזיכרונות יישארו לנצח."