בן זהור ווג'יה. נולד ב־3 בינואר 1977 בכפר בית ג’אן, בן בכור להוריו. בילדותו היה ילד נעים הליכות, צנוע ואהוב. את לימודיו החל בבית הספר היסודי א’ ע"ש נאיף קבלאן בכפר, המשיך בחטיבת הביניים המקומית, וסיים את לימודיו בבית הספר המקצועי "עמל" בצפת. מנהל בית הספר בו למד, מר ג’מאל מחמוד קבלאן, סיפר עליו: "ויסאם היה תלמיד שקט, ביישן ומנומס, שהפגין כבוד כלפי מוריו וחבריו. הוא אהב את בית הספר, יזם פעילויות ותרם לאווירה טובה בכיתה."

ויסאם היה אהוב מאוד על חבריו, בני כפרו והסביבה, וידע לשלב רצינות עם שמחת חיים. הוא הקפיד על הופעתו החיצונית, השקיע מחשבה בכל פרט ונהנה לבלות עם חבריו. אהבתו הגדולה הייתה לקבוצת הכדורגל "מכבי חיפה", אחריה עקב באדיקות – וכל ניצחון שלה היה עבורו סיבה לשמוח. את מרבית זמנו הפנוי הקדיש למשפחה, עזר רבות להוריו וטיפל באחיו הצעירים. אופיו החם, החייכן והאכפתי גרם לכך שכל מי שפגש בו נקשר אליו מיד.

מגיל צעיר חלם ויסאם להתגייס לצה"ל – חלום שראה בו שליחות וכבוד גדול. הוא היה גאה באביו ובדודו, ששירתו במשמר הגבול, וחיכה בקוצר רוח ליום שבו יוכל ללבוש מדים בעצמו. לעיתים היה מתחפש לשוטר או משחק תפקיד של חייל בהצגות בבית הספר, מתוך רצון עז להיות חלק ממערך הביטחון של המדינה.

בפברואר 1996 התגייס ויסאם לצה"ל. לאחר הטירונות עבר קורס נהגי הובלה והוצב כנהג באוגדה הצפונית. כעבור מספר חודשים ביקש לעבור ליחידה אחרת, כדי שיוכל להיות קרוב יותר לבית ולסייע לאביו שחלה. מפקדיו וחבריו סיפרו שהיה חייל מסור, אחראי, שקט ובעל לב רחב – אדם שניתן לסמוך עליו בכל עת.

בחייו האישיים, הספיק ויסאם להתארס ביוני 1996 לבחירת לבו, בת כפרו, עמה תכנן להקים בית ומשפחה בבית ג’אן.

ביום 7 בינואר 1997, בעת שירותו הצבאי, נפל ויסאם. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבית ג’אן. הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות – ואסים, סוזאן, רואן, אסעד, אייהם, סלב'ה ודניאל.

זכרו של ויסאם מונצח באנדרטה לחללי חיל הלוגיסטיקה בתל חדיד, כסמל למסירות, ענווה ואהבת אדם.