יבן וופא וסמיר. נולד ב־12 באוקטובר 1989 בחיפה, למשפחה מכובדת ומוערכת מהכפר ירכא. אמו שימשה מפקחת מרכזת על לימוד השפה הערבית בבתי הספר הדרוזיים והצ’רקסיים בישראל, ואביו היה קצין בכיר במינהל האזרחי. יוסי היה אח לדִימָא ולאמיר.

אף שהיה בן לעדה הדרוזית, גדל והתחנך יוסי במערכת החינוך היהודית. הוא למד בגן הילדים בשכונת רמות רמז בחיפה, בבית הספר היסודי "פיכמן", בחטיבת הביניים "אליאנס" ובתיכון "אנקורי". כבר מגיל צעיר בלט בערכיו, בכבוד שהפגין כלפי משפחתו ובחברותו האמיתית כלפי הסובבים אותו. הוא ידע לשלב בין המסורת הדרוזית לבין החברה היהודית שבה גדל, ולכבד את שתיהן באותה מידה.

חבריו ומוריו זוכרים אותו כבחור שמח, חייכן ואהוב, שתמיד הפיץ אור סביבו. “הוא היה מסוג האנשים שאתה פוגש פעם אחת – ומרגיש שהכרת אותם כל חייך,” כתבו עליו. יוסי היה ילד טוב לב, רגיש ואכפתי, שתמיד ידע לעודד, לתמוך ולעזור. בבית הספר נחשב ל”זמיר של המחזור” בזכות קולו היפה, והיה דמות מרכזית ואהובה בכל מקום שבו היה.

את לימודיו סיים בהצלחה ובתעודת בגרות מלאה, וזכה גם בתעודת הצטיינות חברתית בזכות פעילותו ההתנדבותית. יוסי נהג לסחוף אחריו חברים לפעילויות למען הקהילה, והיה אהוב מאוד על צוות המורים והחברים.

יוסי היה צעיר מלא חיים – אוהב מוזיקה, ריקוד, ים וספורט. הוא הקפיד על אורח חיים בריא, התאמן בחדר הכושר, שחָה, רכב על אופנועים וגלש. תמיד דאג למראה מטופח והיה בעל חוש אופנה מפותח. למרות האהבה לחיים הטובים, יוסי היה גם אדם עמוק, שמחפש משמעות, מקשיב, תומך ומעניק.

מאז שהיה ילד חלם לשרת כלוחם ב"גולני", בדומה לאביו. כשהתברר לו סמוך לגיוסו כי שובץ ליחידה אחרת, לא ויתר – ונאבק עד שהתקבל לגדוד “גדעון” של חטיבת גולני, לשם התגייס ב־16 במרס 2008. גם בשירותו הצבאי התבלט בשמחת חייו, ברוח הצוות שלו ובאחריות שגילה כלפי חבריו. הוא נבחר לשמש קשר של מפקד הפלוגה – תפקיד שניתן רק למצטיינים ולמהימנים ביותר.

בתחילת מבצע “עופרת יצוקה”, ב־5 בינואר 2009, נהרג יוסי במהלך קרב ברצועת עזה, כאשר פגז שנורה בשוגג מטנק ישראלי פגע במבנה שבו שהה עם חבריו. ברגעיו האחרונים גונן בגופו על מפקד הפלוגה, גל, והציל את חייו. יוסי היה בן 19 בלבד בנפילתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בכפר ירכא, והותיר אחריו הורים, אחות ואח. לאחר מותו הועלה לדרגת רב־טוראי.

מותו של יוסי נגע בלב העם כולו. נשיא המדינה שמעון פרס, שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל גבי אשכנזי באו לנחם את המשפחה. פרס כתב:
“יוסף היה אדם טוב וחייל גיבור. הוא הגן בגופו על מפקדו והציל את חייו. כל העם גאה בו, ולב כולנו מלא כבוד לגבורתו.”

דמותו של יוסי הונצחה במגוון דרכים: בבית הספר “פיכמן” הוקם קיר הנצחה ופרגולה לזכרו; בבית הספר “אנקורי” נחנך חדר הנצחה ומחולקות מלגות שנתיות על שמו; מסע חינוכי משותף לבני נוער יהודים ודרוזים נערך מדי שנה סביב ערכי רעות ונתינה לזכרו.

משפחתו ייסדה את עמותת יוסף מועדי, העוסקת בתמיכה בילדים עם לקויות למידה, ומקדמת פרויקטים קהילתיים לזכרו. כמו כן הוקם אתר אינטרנט המשמר את זכרו, ובו תמונות, שירים וביטויי אהבה מחבריו הרבים – עדות לחייו הקצרים אך מלאי האור, הנתינה והאהבה.

יוסף מועדי – לוחם, בן, אח וחבר יקר – ייזכר לעד כלב רחב, נשמה שמחה ואדם שחי באמונה, ברעות ובאהבת אדם וארץ.