בן ג'מילה וקאסם. פרו נולד ב־13 בפברואר 1961 בכפר עוספיה, אח תאום לתחריר. בילדותו נודע כילד חכם, חד תפיסה ואהוב על סביבתו. בית משפחת פרו היה תמיד פתוח ומלא בחברים, שנהנו מחברתו של נדאל כפי שהוא נהנה משלהם. הוא היה ידוע ברוחב לבו, בנכונותו לעזור לכל אדם ובחיוך שתמיד האיר את פניו.

את לימודיו היסודיים סיים בבית הספר בעוספיה, שם הצטיין ביכולותיו ובאופיו החברותי. בהמשך למד בתיכון בדלית אל־כרמל והמשיך להפגין רצינות, סקרנות ויחסי אנוש מצוינים. בזמנו הפנוי היה פעיל בארגון "נוער לנוער" בכפרו, שם בלט במעורבותו ובמנהיגותו הצעירה.

בחודש מאי 1980 התגייס נדאל לצה"ל והוצב כמתורגמן בבית הדין הצבאי בעזה. הוא מילא את תפקידו במקצועיות ובמסירות, זכה להערכה רבה מצד מפקדיו והיה לגורם מקשר חשוב בין המערכת הצבאית לאוכלוסייה המקומית. בתום שירותו הסדיר התבקש על ידי מפקדו להישאר בצבא, ונדאל, שתכנן לצאת למסע מסביב לעולם, החליט לדחות את תוכניותיו וחתם על שירות קבע. הוא המשיך לשרת כמתורגמן ראשי בבית הדין הצבאי במינהל האזרחי בעזה, הדריך חיילים צעירים, דאג לשילובם ביחידה, והיה כתובת מוערכת הן עבור השופטים והקצינים והן עבור האזרחים הפלסטינים – בזכות יושרו, אנושיותו וחביבותו.

בליל 17 באפריל 1985, לאחר שסיים את יום עבודתו, התבקש נדאל להצטרף לקצין לסיור בעיר עזה. כהרגלו, נענה מיד לבקשה. במהלך הסיור, בהגיעם לאחת הכתובות בעיר, נורה נדאל מטווח קצר על ידי מחבל ונפצע אנושות. הקצין שהיה עמו חיסל את המחבל, ונדאל פונה במסוק לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. במשך כחודשיים נאבקו הרופאים על חייו, אך הוא נותר מחוסר הכרה. לאחר מכן הועבר לבית החולים "לוינשטיין" ברעננה, ובהמשך לבית החולים "אלישע" בחיפה, שם חי כצמח במשך 18 שנה – עד לפטירתו ב־26 בינואר 2003.

במשך כל אותן שנים לא עזבו אותו משפחתו, ובעיקר אמו ג’מילה, שסעדה אותו באהבה ובמסירות אין קץ. חברים רבים מבית הספר, מהצבא ומהכפר פקדו אותו לאורך השנים, מגלים נאמנות וגעגוע לאדם שהיה ואיננו עוד.

רס"ל נדאל פרו הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בעוספיה בטקס צבאי מלא. ספדו לו קצינים ממפקדת התיאום והקישור ומחיל השלישות, שסיפרו על דמותו האצילית והנאמן לתפקידו עד הרגע האחרון.

נדאל היה בן 42 בנפלו. הותיר אחריו אם, שלושה אחים – רג’א, יזיד וזיאד – וחמש אחיות – זאידה, עפאף, וסילה, תחריר ואמאל. אביו, שלא יכול לשאת את כאב האובדן, נפטר כחצי שנה לאחר מכן.