בן סמאח ונוואף. נולד ביום 26 במאי 1988 בכפר ג’וליס שבגליל, בן למשפחה דרוזית מסורתית וערכית, הרביעי מבין חמישה ילדים – ארבעה אחים ואחות. הוא גדל בבית חדור אהבת הארץ והמדינה, שבו השירות בצה"ל נחשב דרך חיים ומקור גאווה.

בילדותו התחנך תמיר בג’וליס, והצטיין כבר מגיל צעיר בשאיפה למצוינות, אחריות ומנהיגות טבעית. בהשראת אחיו וקרוביו ששירתו בתפקידים ביטחוניים בכירים, החליט בגיל תיכון להצטרף לפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הריאלי בחיפה – מסלול המיועד להכשרת דור המפקדים הבא של צה"ל.

באוגוסט 2006 התגייס תמיר לצה"ל. בעידוד משפחתו, הגיש מועמדות ליחידת העילית "סיירת מטכ"ל", והתקבל – והיה בכך ללוחם הדרוזי הראשון בשורות היחידה. תמיר נשא בגאווה את דגל הראשוניות, ראה בכך שליחות ציבורית ופרץ דרך לדור חדש בעדה הדרוזית.

חבריו סיפרו עליו כי היה אדם צנוע, חייכן וחברותי, שידע להקשיב ולעזור תמיד. למרות גאוותו בשירותו ביחידה, מעולם לא התרברב ולא דיבר על מעשיו.

עם סיום מסלול ההכשרה יצא תמיר עם חבריו לניווט בדד באזור נחל פארן שבערבה – אזור הררי ובעל תנאי שטח קשים. בליל ה־1 בינואר 2008, במהלך הפעילות בהר נישפה שבנגב, נפל מצוק בגובה כחמישה־עשר מטרים ונהרג. תמיר היה בן עשרים בנופלו.

הוא הובא למנוחות בבית העלמין בכפרו ג’וליס, בלוויית מאות בני משפחה, חברים ותושבים. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל ראשון.

על מצבתו נחרטו המילים:
“תמיר, בוגר הפנימייה הצבאית לפיקוד – הלוחם הדרוזי הראשון בסיירת מטכ"ל.”

אחיו סלמאן ספד לו במילים מרגשות:
“בדרכו האחרונה כשהוא לבד – בפסיעותיו הצנועות הלכת, ובאופן מותו – ציווה לנו ללכת יחד, כתף אל כתף, ללא מעמד, צבע ועדה. תמיר היה עבורי אח וחבר נפש, שידע בדרכו הייחודית והאצילה להתוות לי את הדרך והיה לי דוגמה ומופת להערצה.”