בן מדללה ועקאב. נולד בשנת 1937 בכפר בית ג’ן שבגליל העליון, למרגלות הר מירון. עוד מילדותו נודע כילד מנומס, שקט וטוב לב, אהוב על חבריו וזוכה לחיבה רבה מצד מבוגרי הכפר.

את לימודיו החל בבית הספר היסודי בכפרו בגיל חמש, אולם לאחר שסיים את כיתה ז’ לא התאפשר לו להמשיך בלימודים בשל מחסור בתלמידים. בגיל שלוש-עשרה יצא לעבוד, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. מוחמד, שהיה בן יחיד, הקפיד מאוד על כיבוד הוריו, שילב את עבודתו בפרנסת הבית עם עזרה בכל מטלות המשק, וזכה להערכה רבה על מסירותו.

בחודש נובמבר 1956 התגייס לצה"ל במסגרת מחזור הגיוס השני של בני העדה הדרוזית לשירות חובה. לאחר טירונות בחי"ר שובץ ליחידה הדרוזית בצה"ל, ועסק בפעילות ביטחונית שוטפת בגבול הדרום – מול ירדן ומול מצרים ברצועת עזה.

בתום שירותו הסדיר, שנמשך שנתיים וחצי, שב מוחמד לבית ג’ן, נשא לאישה את נאיפה מכפר פקיעין, ועסק לפרנסתו בעבודות שונות: חקלאות, גידול עיזים, מסחר ואף במכירת שטיחים. הוא היה צעיר חביב ומוקף חברים, הרבה בעשיית טוב וסייע לקשישים ולכל נזקק. תחביביו היו טיולים בטבע ומוזיקה – אהב לשיר, ניגן בחליל, וחיקה בהצלחה את הזמר המצרי הנודע פריד אל-אטרש.

ביום 2.11.1962 גויס לשירות מילואים, ונשלח עם יחידתו לאבטח את גבול מצרים. ב־7 בנובמבר, שישה ימים לאחר גיוסו, יצא לסיור באזור קיבוץ ניר עם. במהלך היתקלות עם חוליית מסתננים ממצרים התפתח קרב, ובו נפל מוחמד בקרב גבורה.

מוחמד היה בן 25 בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפרו. כעבור שנים, עם הקמת בית העלמין הצבאי בבית ג’ן, הוצבה בו מצבה לזכרו.

הוא הותיר אחריו אישה ותינוקת – ראיפה, בת ארבעה חודשים. לאחר מותו נישאה אלמנתו בשנית, ובתו גודלה תחילה בידי סבה עד גיל עשר, ולאחר פטירתו עברה לחזקת קרובי משפחה.

זכרו של מוחמד מונצח בבית "יד לבנים" בדאלית אל-כרמל, באנדרטאות המרכזיות בעוספיה, וכן בבית ג’ן – כבן נאמן לעדתו ולמדינתו, שנפל על משמרתו.