נולד ביום 3 בפברואר 1973 בכפר סאג’ור, בן שלישי במשפחה דרוזית גדולה, אחת עשרה אחים ואחיות.
ילדותו עברה עליו בכפרו, שם למד בבית הספר היסודי בסאג’ור, ובהמשך בתיכון בראמה, במגמה העיונית.

אג’וד היה צעיר סקרן, שקדן ושאפתן. בתום לימודיו התיכוניים ביקש להמשיך לעתודה הפדגוגית, והתקבל למכללה להכשרת מורים הערבים בחיפה. הוא בחר במגמת הוראת עברית וסיים את לימודיו בהצטיינות, כשהוא מחזיק בתואר ראשון בחינוך (B.Ed).
כבר אז בלט בשאיפתו לתרום לחברה ולמדינה, וברוח זו כתב בבקשתו לוועדת העתודה האקדמית:
“פסיקתכם תחרוץ את גורלי… תקוותי לפתוח בפני אופקים חדשים רבי עניין ועידוד… אני יכול לתרום יותר לצבא.”

עם סיום לימודיו גויס אג’וד לצה"ל, בפברואר 1992. הוא שובץ לשירות בחיל הרגלים ובהמשך בחיל המודיעין כמתרגם. בשירותו הצבאי התבלט ביושרו, באחריותו ובמסירותו הרבה. מפקדיו תיארו אותו כחייל למופת – מקצועי, אמין ומוערך, אשר מילא את תפקידיו בהצטיינות והיווה דוגמה לחבריו. בזכות כישוריו ונאמנותו מונה לראש צוות, תפקיד שביצע בהצלחה רבה.

ביום 1 ביולי 1996, בזמן חופשה מהצבא, נפצע אג’וד באורח אנוש בתאונת דרכים בכפר בית ג’אן. הוא סייע לאביו בעבודות המשק ונהג בטרקטור שאיבד שליטה והתהפך. אג’ווד הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה כשהוא מחוסר הכרה, ונפטר מפצעיו שמונה ימים לאחר מכן, ביום 8 ביולי 1996. בן עשרים ושלוש היה בנפלו.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר סאג’ור. הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים – אנואר, מוניר, ג’ואד ומאג’ד, ושש אחיות – רשא, ניבאל, מהא, מג’דה, נור וחנאן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל, רב־אלוף אמנון ליפקין־שחק:
“אג’וד בלט ביושרו, בהגינותו ובנכונותו לעזור ולסייע לסובבים אותו בכל עת. היה אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד. צבא ההגנה לישראל מצדיע לאג’ווד ולעדה הדרוזית כולה על תרומתה במאבקנו לביטחון המדינה.”

מפקדו ביחידה הוסיף:
“אג’וד היה חייל מצטיין, שבלט בנכונותו לעזור לאחרים ובאהבת האדם שבו. הצטיינותו הביאה למינויו כראש צוות – תפקיד שמילא באחריות ובצניעות. האל, כנראה, לוקח אליו את הטובים שבבנינו, ואת אג’וד – שהיה אחד הטובים שבהם.”

לזכרו של אג’וד הוקמה בבסיס “עמיחי” שעל רכס הכרמל פינת הנצחה הכוללת סוכת תצפית וסלע שיש שעליו חקוקים דברי זיכרון. במועדון הבסיס הוקמה גם פינה לזכרו ובה תמונותיו ודברי ההספד שנישאו בלוויה.

כך נותר אג’וד חקוק בלב משפחתו, חבריו ופקודיו – סמל למצוינות, צניעות, נאמנות ואהבת אדם.