בן מחמד ונסימה. נולד בכפר הדרוזי בית ג'אן ב-8 בנובמבר 1979, הילד השמיני מתוך אחד-עשר ילדיהם של הוריו. איימן גדל במשפחה חמה ולוחמת, וגדל על ערכי אהבת המולדת והתרומה למדינה.

איימן למד בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון המקיף בכפרו, וסיים את לימודיו בהצלחה. בתקופה שבין סיום לימודיו לגיוסו לצה"ל עבד בעבודות מזדמנות ובעיקר בחקלאות, במטרה לסייע למשפחתו – עזרה שהמשיכה גם במהלך חופשותיו הקצרות מהצבא.

במרץ 1998 התגייס איימן לצה"ל, ליחידת הדרוזים. הוא סיים את אימוני הטירונות בהצטיינות ושובץ כלוחם ביחס"ר. לאחר תקופה קצרה יצא לקורס מ"כים, ובסיומו שב ליחידה, בה שירת בגבול הצפון ובעזה.

במהלך שירותו נודע איימן כלוחם ומפקד מצטיין, והתקדם בסולם התפקידים ביחידה. הוא בלט בכושרו הגופני, במיוחד בריצה, והגיע לתוצאה שיא בבוחן מסלול הסמלים בקורס מ"כים. בתפקידו האחרון שימש איימן כרב-סמל פלוגתי (רס"פ), תפקיד שבו התבלט במקצועיות ובדאגה לפרט עד יום נפילתו.

ביום 17 בנובמבר 2000, שלושה חודשים לפני שחרורו, נפל סמ"ר איימן אבו-חיה בעת מילוי תפקידו, והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבית ג'אן. הותיר אחריו הורים ועשרה אחים ואחיות: אמל, קאסם, באסם, חמוד, אימאן, עבדאללה, אסד, אמין, פאיז ואריג'.

מפקד היחידה, אל"ם דרור, כתב עליו: "איימן, אשר החל את שירותו במסלול חיל-הרגלים, בלט כבר בתחילת השירות ביכולותיו הגבוהות ונבחר לשרת בפלוגת הסיור של החטיבה. במהלך שירותו בפלוגה הפגין כישורים פיקודיים שהובילו אותו למסלול פיקודי, ושימש כסמל מחלקה. בשל הצלחתו, יצא לקורס רב-סמלים פלוגתיים ביחידות השדה, ובתקופה האחרונה שירת כרב-סמל פלוגתי. איימן היה חייל ומפקד משכמו ומעלה, בעל רמה אישית גבוהה, שהשפיע רבות על תחום עיסוקו והפגין מוטיבציה יוצאת דופן. משאלתו האחרונה הייתה להמשיך לשרת בשירות קבע בצה"ל."

בני המשפחה מספרים: "חיוכו המקסים של איימן, אהבתו לחבריו ולכל אדם, לא תשכח לעולם."