בן פאטמה ויוסף. בכפר סמיע ב־18 במאי 1951, בן לעדה הדרוזית. למד בבית הספר היסודי בכפר ולאחר מכן בבית הספר התיכון תרשיחא במגמה עיונית, שם סיים את לימודיו בהצטיינות. מוריו תיארו אותו כתלמיד בעל אינטיליגנציה טבעית, דייקנות ושאיפה מתמדת לשלמות, וכן כנער נאה, איכותי ובולט בחברתו.

בנובמבר 1969 גויס לשירות חובה בצה"ל ושובץ ביחידת המיעוטים, שתפקידה שמירה על גבולות המדינה. כבר מתחילת דרכו הצבאית התבלט כמנהיג, והודות ליכולותיו נשלח לקורס מ"כים ולקורס קצינים, אותם סיים בהצלחה. הוא מילא שורת תפקידי קצונה, התקדם בסולם הדרגות, ושימש כסגן מפקד פלוגה. בנובמבר 1973 השתחרר מצה"ל לאחר ארבע שנות שירות, מהן שנה בקבע.

יומיים בלבד לאחר שחרורו התגייס למשמר הגבול בדרגת מפקח משנה ושובץ כסגן מפקד מחלקה. במהלך שירותו התקדם לדרגת פקד, פיקד על סיירת ומחלקה, שימש כקצין מבצעים וכסגן מפקד פלוגה, ואף סיים קורס מפקדי פלוגות. שירותו התמקד בביטחון פנים במרכז ובדרום הארץ, ובמהלך מלחמת שלום הגליל הוצב כסגן מפקד פלוגה כ"א בלבנון.

מפקדיו העריכו אותו כקצין חרוץ, יוזם, מהימן ובעל משמעת וידע מקצועי רב, המבצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר. יחסיו עם מפקדיו ופקודיו היו מצוינים.

בשנת 1975 נישא לזכיה. תחילה התגוררו בבית הוריו, שם נולדה בתו הבכורה אייה, בתנאי צפיפות לא פשוטים. במקביל השקיע רבות בבניית ביתו הפרטי בסמוך לבית הוריו, אליו עבר עם משפחתו כעבור שנים אחדות, לאחר הולדת ילדיו ראיה ומדיין. ג'מיל נודע כאיש משפחה מסור, מלא מרץ ושאיפה להתקדם, אהוב על חבריו הרבים בכפר ומחוצה לו. אהב לעבוד את האדמה, עסק בפעילות ספורטיבית ובמיוחד במשחקי כדורגל. היה נעים הליכות, סבלני ואהוד על סביבתו.

ב־4 בנובמבר 1983, במהלך מלחמת שלום הגליל, נהרג באסון צור השני, כאשר מחבל מתאבד פוצץ רכב תופת עמוס חומר נפץ במתקן מג"ב בעיר צור. בפיגוע הקשה נהרגו כשישים איש, בהם עשרים ושמונה מאנשי מערכת הביטחון.

פקד ג'מיל נפל בעת מילוי תפקידו והוא בן 32 בלבד. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר סמיע. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן.

בהספד שנשאו מפקדיו על קברו נאמר:
"בתקופה הקצרה ששירת בפלוגה כ"א הספיק לעשות עבודה גדולה. ג'מיל יקירנו רכש במהרה את אהדת הכול, והתעלה משכמו ומעלה כמפקד וכחבר. איבדנו מפקד שכל אשר נאמר הנו כאין וכאפס לאישיות נעלה ויקרה מפז. זכרו יהא לנגד עינינו לאורך ימים רבים."