בן בדיעה ויוסף. נולד ב־10 במרץ 1955 בכפר דלית־אל־כרמל. ילדותו עברה עליו בכפר, שם למד בבית־הספר היסודי קופטן. בתום שמונה שנות לימוד נאלץ להפסיק את לימודיו כדי לסייע בפרנסת משפחתו הגדולה, בת עשרה אחים ואחיות.

חליל למד מכונאות רכב במוסך מדחסים במפרץ חיפה, ובהמשך עבד במוסך העירוני. לאחר מכן התקבל למפעל "גיבור" בהרצליה, בו עבד שלוש שנים. אולם המרחק ממשפחתו הכביד עליו, והוא בחר לשוב ולעבוד בחיפה. שם מצא את מקומו בחברת החשמל, עבודה שממנה הפיק סיפוק רב.

כאשר הגיע מועד גיוסו לצה"ל לא קיבל בתחילה צו גיוס. במשך שלוש שנים פעל להסדרת מעמדו, ולבסוף גויס כשהיה בן 21, נשוי ואב לבת. בתקופת שירותו נולד גם בנו השני, ובשל נסיבותיו המשפחתיות שוחרר כשנה לפני תום השירות.

לאחר שחרורו חזר לחיים האזרחיים והחל לעבוד במפעל "סברינה" בדלית־אל־כרמל כמפעיל מכונות סריגה. חריצותו לא ידעה גבול: בלילות עבד במשמרות במפעל, ובבקרים עבד בכריתת עצים בכפר – כל זאת כדי לפרנס את משפחתו בכבוד.

במהלך מלחמת שלום הגליל נקרא מספר פעמים לשירות פעיל, ושימש כנהגו של שירות הביטחון הכללי בצור. ביום 4 בנובמבר 1983 מצא את מותו באסון צור השני, כאשר מחבל מתאבד פוצץ מכונית תופת בבניין הממשל בעיר. חליל הובא למנוחות בבית־העלמין בעוספיה. בן 28 היה בנפלו. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, אחים ואחיות.

חליל נודע כאדם חייכן, חברותי ואהוב. הוא אהב כדורגל, שיחק בקבוצת המתנ"ס המקומי והיה אוהד נלהב של קבוצת "הפועל" בכפר. השתלב בכל פעילות חברתית והקיף את עצמו בחוג חברים רחב, בהם מספר ידידים קרובים שליוו אותו מדי יום לעבודה. הוא ניחן ברוחב לב, עזר לכל אדם, והיה בן נאמן ומסור למשפחתו ולמדינתו. באותה רוח ביקש גם לחנך את ילדיו.

מפקדו ספד לו במילים:
"חליל היה חייל מצטיין וחבר למופת. חבריו ומפקדיו העריכוהו ואהבוהו."