בן ג'והרה וטלאל. נולד בכפר הדרוזי פקיעין ב-9 בספטמבר 1979, כבן בכור להוריו. אחריו נולדו אחיו נסים ואחותו אלחאן. את לימודיו העיקריים עשה בבית הספר היסודי ובתיכון המקומי בפקיעין, ושם פיתח אהבה עמוקה לספרות ושירה בערבית, קרא רבות וכתב חיבורים ושירים.

כבן בכור, טליע זכה לאהבה ופינוקים מהמשפחה, אך נשאר ילד צנוע, ביישן ונעים הליכות. הוא הפגין בגרות ורגישות בנפשו, ידע לסלוח על עלבונות והיה אהוב על כל הסובבים אותו. מגיל צעיר התייחס לחיים כתחנה זמנית, ובני משפחתו מאמינים שחש כי ימיו קצרים.

טליע אהב ספורט, ובמיוחד פיתוח גוף. הוא התאמן בביתו ובחדרי כושר ובריכות באזור כפר ורדים, עד גיוסו לצה"ל.

לאחר שסיים את לימודיו התיכון התגלה טעות ברישומי משרד הפנים, שלא הביאה לגיוסו. מתוך נחישות, טליע פנה ללשכת הגיוס ביוזמתו, התנדב למשמר הגבול ודחה הצעות לעבודות קלות, תוך שהוא עוסק בעבודות פיזיות מפרכות.

במרץ 2000 התגייס טליע למשמר הגבול. במהלך שירותו הצבאי השתלב היטב ותיכנן להמשיך בקריירה צבאית.

ביום 9 ביוני 2000 נפל טליע בעת שירותו, בגיל 21. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בפקיעין. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר מותו הגיעו רבים לנחם את המשפחה, והוריו התרגשו לגלות עד כמה זכה בנם לאהדה רבה, וכמה רבים העריכו את צניעותו, נועם הליכותיו וידידותו למבוגרים וצעירים כאחד.

ביום הזכרון לחללי צה"ל, כמה חודשים לאחר מות טליע, הועלה זיכרו וזכר כל בני הכפר שנפלו. נציג מועצת הנוער נשא דברים: "בנופלם הם הגשימו את הערכים הנעלים והקדושים ביותר של הקרבה עצמית. אכן, אתם טמונים באדמה, אך זיכרונכם יישאר לעולם במחשבתנו ובלבנו. זיכרכם היום מגלה לנו את המימד האמיתי ואת המשמעות הברורה ביותר ליום העצמאות, כי בזכותכם אנו חיים היום במדינה בכבוד, בגאווה ובראש זקוף."