לוטפי נסראלדין נולד ב־19 בפברואר 1946 בכפר דלית־אל־כרמל, בן למשפחה מכובדת ומוערכת. אביו שימש מזכיר מועצת הפועלים של דלית־אל־כרמל ועוספיה ועמד בראש מדור החיילים הדרוזים בוועד הפועל של ההסתדרות.

את לימודיו החל בבית הספר היסודי בכפר והמשיך בתיכון עירוני א’ בחיפה. לצד לימודיו היה פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד" ושימש ראש שבט בתנועת "הצופים" הדרוזים. לוטפי נודע כחובב ספורט, שיחק כדורגל והתעניין במשחקים לאומיים. הוא היה צעיר חברותי, אהב שיחות על ענייני השעה, ובעיקר על סוגיות הנוגעות לעדה הדרוזית. בין תחביביו היה גם איסוף תמונות של מאורעות היסטוריים.

בנובמבר 1963 התגייס לצה"ל, סיים קורס מ"כים והוענקה לו דרגת סמל. במאי 1966 הצטרף לשירות קבע, השתתף בקורס רבי־סמלים ושימש סמ"פ. מפקדיו שיבחו אותו על אחריותו, חריצותו ומסירותו. דמותו האצילה, אישיותו החמה וכישרונו להתחבב על כל סובביו הפכו אותו לאחת הדמויות האהובות ביחידה.

ביום 7 במאי 1969, ביום בו עמד להחזיר את ציודו ולצאת לחופשת שחרור, שמע על יציאה למרדף אחר מחבלים. למרות שתכנן לשוב לביתו, החליט להצטרף לחבריו ולדחות את שחרורו. במרדף זה, שבו נהרגו ארבעה מחבלים, נפל לוטפי בקרב.

הידיעה על נפילתו הכתה באבל כבד את בני כפרו, בני העדה הדרוזית ותושבי הארץ כולה. לבית משפחתו הגיעו מאות מברקי תנחומים, ביניהם מסגן ראש הממשלה יגאל אלון, שר העבודה יוסף אלמוגי, שר התיירות משה קול, ומזכיר ההסתדרות אהרון בקר.

בהלוויה הממלכתית שנערכה למחרת בבית העלמין הצבאי בעוספיה, השתתפו שר הביטחון משה דיין, חברי כנסת, שייחים דרוזים, קציני צה"ל, לוחמי משמר הגבול וחבריו לנשק. בדבריו על הקבר הפתוח ציין שר הביטחון את אומץ לבו, מסירותו ומקומה הייחודי של העדה הדרוזית במערך ההגנה על מדינת ישראל.

ארבעים יום לאחר נפילתו התקיים טקס זיכרון במהלכו הוחלט להנציח את שמו במוסדות שונים: בית ההסתדרות בדלית־אל־כרמל נקרא על שמו, מפעל "גיבור" קבע כי ייקרא על שמו בניין חדש שייבנה, ובית הספר "ירושלים" בבת־ים ייחד פינה לזכרו ואף נטע 23 עצים להנצחת גבורתו. תלמידי בית הספר יצרו אלבום ובו דברי פרוזה ושירה, שהועבר למשפחתו.

סיפור חייו וזכרו הועלו גם בספר ברית דמים, המתעד את תרומתם של הלוחמים הדרוזים שנפלו במערכות ישראל.