בן זליחה ומחמוד. נולד בחורפיש ב-15.10.1938 את ילדותו וחינוכו רכש בכפר הולדתו.

ב-1956 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבה מרחבית 300 עד לשחרורו במאי 1959. בדצמבר 1961 התגייס למשמר הגבול כלוחם. במהלך שירותו עבר הכשרות שונות, ובאוגוסט 1970 סיים קורס קצינים. הוא שירת בפלוגה כ' במצודת כ"ח, ולאחר מכן, באפריל 1973, בפלוגה ח' בסאסא. במאי 1975 מונה למפקד זרעית. מרזוק שאף להתקדם ולשרת כמפקד פלוגה כ', אך חלומו לא התגשם.

חבריו למדים עליו כי היה אדם שקט, נינוח, רגוע ופשרן. מפקדו הישיר, סגן-ניצב איציק, ציין: "הוא היה יסודי בעבודתו, ממושמע וביצע כל משימה לשביעות רצוני".

מרזוק נישא למחמודי והקים עמה משפחה, בה נולדו שישה ילדים: איילין, זליחה, אסמה, אוזר, מאהר והאיל. את זמנו הפנוי הקדיש לילדיו, סייע להם בלימודים ונהג לערוך טיולים רגליים עם המשפחה בטבע. הוא אהב לעבד את שדותיו ולטפל בבעלי חיים, והיה נערץ על משפחתו, חבריו ושכניו, הן כקצין והן כאדם נעים הליכות ועוזר לזולת.

מרזוק האמין בדת בדרוזית והשתדל לבקר בכל המקומות הקדושים לעדה. הוא זכה ליחס של כבוד מיוחד מצד מכובדי העדה והמאמינים בכפרו ובסביבה.

ב-11.11.1982, במהלך מלחמת שלום הגליל, אירע פיצוץ בבניין בעיר צור שבו שכנו הממשל הצבאי הישראלי וכוחות צה"ל. הבניין קרס וכמאה איש נהרגו, בהם שבעים ושישה אנשי כוחות הביטחון של ישראל, ביניהם מרזוק.

רב-פקד מרזוק סאבק נפל בעת מילוי תפקידו בלבנון, בן 44 היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בחורפיש. הותיר אחריו אישה ושישה ילדים.

לזכרו מונצח מרזוק באנדרטת חללי יישובו חורפיש, באנדרטת החללים הדרוזים בעספיא, באתר ההנצחה של משמר הגבול בצומת עירון ובאתר ההנצחה של משטרת ישראל במכללת השוטרים בבית שמש.