נפל ביום י"ב באב תש"ע (23.07.2010)
נפל בגיל 48
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי בית ג'אן

בן פאטמה וחיזאעי. נולד בבית ג’ן שבגליל העליון ביום 1 באוגוסט 1961, בן רביעי להוריו ואח לשלושה.

הוא גדל והתחנך בבית ג’ן, למד בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים ביישוב, ובהמשך סיים את לימודיו בתיכון עירוני בחיפה. לצד לימודיו היה חניך פעיל בתנועת הצופים המקומית, אהוב ואהוד על חבריו.

סלמאן היה נער חכם, שקט ומנומס, אהוב מאוד על משפחתו. כבר מגיל צעיר עבד בחופשות כדי לעזור בפרנסת הבית. בילדותו אהב לצייר וניחן בכישרון אמנותי, ובזמנו הפנוי הרבה לשחק כדורגל עם חבריו – תחילה בחצרות הבתים ובהמשך במגרש היישוב.

לאחר סיום לימודיו התיכוניים התגייס סלמאן למשמר הגבול. לאחר הטירונות הוצב באילת, ובהמשך עבר לשירות באזור עזה, שם שירת כשלוש-עשרה שנים, תחילה כלוחם ובהמשך כמפקד. לאחר מכן הועבר לשרת בנאות הכיכר שבדרום ים המלח, סמוך לגבול ירדן, שם המשיך לשרת עד יומו האחרון. במהלך שנות שירותו הארוכות התקדם לדרגת רב-סמל בכיר וזכה להערכה רבה ממפקדיו, עמיתיו ופקודיו, שהעריצו את צניעותו, אחריותו ומסירותו.

סלמאן נישא לנוף, וביחד הקימו בית חם ואוהב בבית ג’ן, שבו גידלו שמונה ילדים – אינאס, ניסאם, חיזעי, סעיד, רואן, סארי, אייל והלין. הוא היה אב מסור, רך לב ובעל נוכחות יציבה וחמה בביתו.

ביום 23 ביולי 2010, בעת מילוי תפקידו, נפל סלמאן כשהוא בן ארבעים ושמונה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבית ג’ן. הותיר אחריו אישה, שמונה ילדים, אם ואחים.

על מצבתו נכתב פתגם בערבית, שתרגומו:
“כגודל וכרמת אנשי החסד – כך התוצאות, החסדים והתגמול.”

באתר ההנצחה של משטרת ישראל נפתח דף לזכרו, ובו דברי אהבה וזיכרון שכתבו בני משפחתו, חבריו ועמיתיו, לצד תמונותיו מתקופות שונות בחייו.

בני משפחתו כתבו:
“בשקט של דמעה עצובה, בין טוב לרע, עצמת עיניך ונשמתך פרחה. היכן הוא האב שבאבות, הגבר שבגברים, החכם שבחכמים? כל כך הרבה מילים וכל כך הרבה דמעות. רק לפני חודשיים ראינו אותך, ועכשיו אתה אינך. אתה חסר לנו מאוד. הלב נשבר מבפנים ואין תשובה למה שקרה. אתה האחד שנכנסת ללב כולנו. יהי זכרך ברוך.”

ילדיו הוסיפו דברי אהבה מרגשים:
“לאבא שלנו הכי בעולם, לאבא שלנו הטוב מכולם, לא יודעים איך להסביר במילים כמה שאנחנו אותך אוהבים. אבא שלנו, אתה היית האור, היופי והטוב הטהור. אתה חסר לנו כל כך. אנחנו מתגעגעים לחיוך שלך, לחיבוק שלך ולנוכחות שלך שתמיד נתנה ביטחון.”