בן חסונה ופאיז.  נולד ב־1 ביולי 1943 בדלית אל־כרמל. את לימודיו החל בבית הספר היסודי שבשכונתו, ולאחר מכן המשיך לתיכון האורתודוקסי בחיפה, שם הצטיין בלימודיו וסיים בהצלחה יתרה.

בגיל שמונה־עשרה התגייס לצה"ל ושירת ביחידת המיעוטים. הוא התבלט כחייל ממושמע, מסור ונאמן, וזכה לקבל תעודת הוקרה והצטיינות על שירותו. בשנת 1966 השתחרר מצה"ל, אך כעבור שנה מצא את דרכו לשירות הציבורי פעם נוספת – והתגייס למשטרת ישראל.

במשטרה שירת כחוקר בעזה וברצועה, מילא את משימותיו במקצועיות וביעילות, והמשיך להתפתח מקצועית באמצעות קורסים והכשרות שונות. מפקדיו וחבריו ראו בו שוטר אחראי, בעל כושר מנהיגות ויכולת ביטוי, אמיץ ושקדן, שתמיד היה נכון להושיט יד ולעזור לאחרים.

פאיד נשא לאישה את אמירה, והשניים הקימו יחד בית חם ואוהב. נולדו להם שני בנים – רוקן ואמיר, ובת – דינה. הוא היה בעל מסור ואב אוהב, שהקדיש את חייו למשפחתו, זכה לאהדת סביבתו, והיה דמות מוערכת ביישובו.

ביום 21 בספטמבר 1974, נפל רב־סמל פאיד חסון בעת מילוי תפקידו, והוא בן שלושים ואחת בלבד. הוא הובא למנוחות בטקס רב־משתתפים בבית העלמין בדלית אל־כרמל. לאחר מותו הוענק לו עיטור השירות של המשטרה.

רעייתו אמירה הקדישה את חייה לילדיהם, אך גם לפעילות חברתית ותרבותית בקרב האלמנות הדרוזיות במסגרת בית "יד לבנים". את כאבה ביטאה בשיר מרגש, שבו כתבה בין היתר:

"פתאום וללא עת אותנו עזבת / אישה ושלושה ילדים אחריך השארת / … דינה הקטנה שואלת: לאן הלכת? / … היית בן, אח, אבא וחבר אהוב / ידעת להבדיל בין הרע לטוב / … ומי חשב שכך יהיה הסוף…"