בן סעד ומופידה. נולד בשנת 1942 בעוספיה. את לימודיו הראשונים השלים בבית הספר היסודי בכפר, ובהמשך המשיך לבית הספר האורתודוקסי בחיפה, שם סיים בהצלחה את חוק לימודיו.

בנובמבר 1962 התגייס לצה"ל, וכבר בתחילת דרכו הצבאית התבלט כבחור רציני, מסור ואהוב על חבריו. באוקטובר 1964 יצא לקורס קצינים, אותו סיים בהצלחה, ולאחריו שירת כמ"מ בדרום הארץ. מתוך רצון להמשיך בלימודים האקדמיים הועבר לצפון ושירת כמ"מ מתקנים, אך כשלה מצא בכך אפשרות לשלב לימודים החליט להשתחרר מצה"ל. עם שחרורו בדרגת סגן זכה להערכה רבה ממפקדיו ופקודיו על מסירותו ויכולותיו הגבוהות.

לאחר השחרור החל בלימודים אקדמיים במכון האוניברסיטאי בחיפה, שם למד ספרות וחינוך. במקביל עסק בהוראה בעוספיה, מתוך תחושת שליחות ואהבה גדולה למקצוע. הוא שילב מצוינות בלימודיו עם פעילות חינוכית ערכית בכפר, וזכה להערכה רבה מתלמידיו ומעמיתיו.

במהלך שירות מילואים, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, נפצע פואד באזור רפיח–עזה. במשך ארבעה ימים נאבק על חייו, וב־4 באוגוסט 1967 נפטר מפצעיו. הותיר אחריו אישה ותינוקת.

פואד הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בעוספיה, בלוויה צבאית מלאה שבה השתתפו מנהיגי העדה הדרוזית, תושבים רבים ומוקיריו. בהספדים שנישאו על קברו תואר כ"ידיד נאמן ואח יקר, שפעל במסירות למען חיזוק הקשרים והאחווה בכפר, אדם אידיאלי שאהב את כולם".

ביום ה"ארבעים" לנפילתו נחנכה ספרייה ציבורית על שמו בבית הספר התיכון המקצועי בעוספיה – הגשמת חלומו להעלות את רמת ההשכלה בקרב צעירי הכפר. הספרייה, שנבנתה מתרומות מכיריו ומוקיריו, ממשיכה לפעול ומכילה אלפי ספרים בעברית, בערבית ובאנגלית.

שמו וזכרו של פואד הונצחו גם בספר "ברית דמים" מאת מוסבאח חלבי, לצד יתר בני העדה הדרוזית שנפלו למען המדינה.