נפל ביום ט"ז בסיון תשע"ה (3.6.2015)
נפל בגיל 33
מקום מנוחתו בית העלמין (חלקה צבאית) מג'אר-מרר

בן הניה וחוסיין. נולד בכפר מג’אר שבגליל ביום 17 בנובמבר 1982, בעיצומה של עונת מסיק הזיתים.
"אמא חזרה מבית החולים, ואבא עצר בדרך במטע הזיתים," סיפר אחיו רפי. "כולנו התאספנו סביבה, מתחת לעץ זית בצד הדרך, ובזרועותיה שכב תינוק עטוף בבגדים חדשים. כולנו התרגשנו כל כך – המשפחה שלנו גדלה, וקיבלנו בן מקסים ומתוק שקראנו לו רביע."

רביע היה הילד המפונק של המשפחה, אהוב במיוחד על כולם. בכל מפגש משפחתי היה גונב את ההצגה, מוקף בחיבוקים וחיוכים. עם השנים, כשהאחיות הגדולות נישאו והביאו ילדים לעולם, נוצר קשר יוצא דופן בין רביע לאחיינים שלו – חיבור חזק כל כך, עד שנראה היה שהם אחים של ממש.

רביע גדל והתחנך במג’אר, ובשנת 2000 סיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה. הוא היה צעיר יפה תואר, עדין נפש ובוגר, עם לב רחב ואישיות כובשת. תמיד ידע למצוא שפה משותפת עם כל אדם – צעיר או מבוגר – ונקשר בקלות עם הסובבים אותו.

עם סיום לימודיו התגייס רביע למשמר הגבול. כבר בתחילת דרכו הצבאית התבלט באומץ לב ובמנהיגות. באותה תקופה פקד את הארץ גל טרור קשה, ובאחד הימים נכנס מחבל חמוש לתחנה המרכזית בעפולה ופתח באש. רביע, ששהה במקום בדרכו לבסיס, שלף את נשקו, רדף אחר המחבל, ופגע בו – ובכך מנע אסון כבד. על גבורתו קיבל שבחים רבים, החל ממפקדי המשטרה ועד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון.

לאחר שסיים את שירות החובה המשיך רביע לשירות קבע במשמר הגבול בירושלים, שם שימש בתפקידי לחימה ופיקוד. באחד המקרים הציל תינוק שננעל ברכב, לאחר שפרץ את הדלתות בכוח והחזיר אותו לזרועות אמו – מעשה שמאפיין את טוב הלב והנחישות שהיו חלק ממנו.

רביע בנה את ביתו במג’אר, הכפר בו גדל, והיה דמות מוכרת ואהובה בקהילה. הוא אהב את החיים, אהב אנשים, והיה מוקף חברים ממגזרים שונים, שראו בו אח אמיתי.

בשנת 2005 עברה אמו, הניה, אירוע מוחי קשה והפכה לנכה בכיסא גלגלים. רביע היה זה שליווה אותה לכל טיפול ולכל אשפוז, דאג לה ונשאר לצידה באהבה אין קץ. כאשר חוותה אירוע מוחי נוסף בשנת 2013 ונפטרה לאחר שישים ושניים ימי אשפוז, רביע התקשה להתמודד עם האובדן הכבד. הוא הסתגר בעצמו, שקע בעצב עמוק, והתקשה לשוב לשגרת חייו – אך עם הזמן התאושש, חזר לחייך, והחיים שבו אליו אט־אט.

בשנת 2014, לאחר שנים במשמר הגבול, עבר רביע לשרת במשטרת ישראל כחוקר במרחב מוריה שבמחוז ירושלים. הוא השתלב במהירות, הרשים את עמיתיו במקצועיותו ובאישיותו, והפך לאדם אהוב ומוערך גם בסביבתו החדשה.

ביום רביעי, 3 ביוני 2015, בתום יום עבודה בירושלים, היה רביע בדרכו הביתה כאשר רכב מסחרי התנגש במכוניתו בכביש הבקעה סמוך לצומת מנחמיה. הוא נפצע באורח קשה, פונה לבית החולים פוריה, אך כעבור זמן קצר נפטר מפצעיו.

רב־סמל מתקדם רביע חאמד נפל בעת מילוי תפקידו והוא בן שלושים ושלוש בלבד.
הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במג’אר. הותיר אחריו אב, אחים ואחיות, משפחה אוהבת וחברים רבים שכאבם לא מרפה.

אחיו רפי כתב עליו:
"קשה לדבר על רביע בלשון עבר. היו לו חלומות רבים – להתקדם בשירות, להקים משפחה, להגשים את עצמו. אך הגורל האכזר גדע הכול באחת. איבדנו את הפרח היפה של המשפחה, את הילד האהוב, את האדם שכולנו הערצנו.
רביע, אחי היקר, לעולם לא נשכח אותך. אתה חי בתוכנו, בלבנו, ובערכים שהנחלת לנו. נמשיך לספר עליך לדורות הבאים, ונישא את זיכרונך לנצח."