בן תמימה וקאסם. נולד בשנת 1947 בכפר מג’אר שבגליל, בן למשפחה גדולה ומלוכדת, אחד מתשעה ילדים – שלוש אחיות ושישה אחים.

גאלב גדל והתחנך במג’אר, למד בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים המקומית. בגיל צעיר, כבר בן שש-עשרה, החל לעבוד בענף הבניין ונודע כבחור חרוץ ובעל אחריות.

בשנת 1965 התגייס לצה"ל לשירות חובה. הוא השלים את הטירונות בהצלחה, המשיך לקורס חבלנים גדודיים ושירת ביחידה הדרוזית בדרום הארץ. במהלך שירותו השתתף במלחמת ששת הימים (1967) והוכיח אומץ, מסירות ונכונות למלא כל משימה.

עם סיום שירות החובה, בדרגת סמל, בחר להמשיך בשירות קבע והצטרף לשורות משמר הגבול. במסגרת זו השתתף במלחמת יום הכיפורים (1973) ובמבצעים רבים נוספים. גאלב שירת לאורך השנים בחצי האי סיני ובמג"ב אשדוד, שם סיכל חדירות אויב והיה שותף לתפיסת חיילים מצרים וירדנים. על פועלו זכה לתעודות הערכה והוקרה רבות.

עבור גאלב, השירות במשמר הגבול לא היה רק מקצוע – אלא דרך חיים. גם לאחר שנפצע והוכר כנכה, המשיך לשרת בנאמנות ובמסירות במשך עשרים וחמש שנה, עד שהגיע לדרגת רב-סמל ראשון.

גאלב נשא לאישה את גזאלה, והשניים הקימו בית חם ואוהב במג’אר. יחד גידלו שמונה ילדים – שש בנים ושתי בנות. הוא היה אב מסור, בעל נאמן ואדם צנוע, נדיב וערכי, שנודע באהבתו לאדם באשר הוא. בשעות הפנאי נהנה לקרוא, לטייל בארץ ובעיקר לשהות ליד הים – מקום שנתן לו שלווה ורוגע.

בשנותיו האחרונות התמודד גאלב עם החמרת נכותו, אך שמר על רוח איתנה ואמונה עמוקה. ביום 14.9.1993 הלך לעולמו והוא בן ארבעים ושש. הוא הובא למנוחות בטקס רב משתתפים בבית העלמין המשפחתי במג’אר. הותיר אחריו אישה ושמונה ילדים.

ילדיו כתבו עליו:
"אבא הלך בדרכו של סבו, שנפל אף הוא – ואנחנו ממשיכים בדרכו. בחרנו לשרת במג"ב, במשטרה ובשירות בתי הסוהר, כפי שחינך אותנו – באהבה למדינה ולעם."

בנו עיזאת, ששירת אף הוא במג"ב, נפצע במהלך שירותו בחברון ונפטר בשנת 2003.

גאלב גאנם מונצח בבית "יד לבנים" בדלית אל-כרמל, באנדרטת חללי משמר הגבול בצומת עירון ובאנדרטת חללי המשטרה במכללת השוטרים בבית שמש. באתר "גלעד" המשטרתי הוקם לזכרו אלבום ובו תצלומים מתקופת שירותו ותעודות ההוקרה שקיבל לאורך דרכו.