בן ראיה וסעיד. נולד בכפר מג'אר ביום 1.7.1942 ילדותו עברה עליו בכפר, שם למד שמונה שנים בבית הספר היסודי. לאחר מכן בחר להפסיק את לימודיו ולהקדיש את זמנו לעבודה במשק המשפחתי, מתוך רצון לסייע להוריו בפרנסת הבית.

עם התבגרותו התגייס ליחידה 300 – היחידה הדרוזית בצה"ל – ושירת בה שירות חובה. לאחר שחרורו בחר להמשיך בשירות ביטחוני והצטרף למשמר הגבול, שם שירת שנים רבות ביחידות שונות. אדיב נודע כלוחם מסור ובעל דבקות במשימה, וזכה לשבחים, מכתבי הוקרה ואותות רבים: אות מלחמת ששת הימים, אות מלחמת יום הכיפורים, אות השירות המבצעי ואות הוותק בשירות.

במהלך שירותו הצטיין כמפקד כיתה, והוכיח מנהיגות בשדה הקרב. באחת הפעולות, בעת שפיקד על סיור, זיהה חוליית מסתננים. אדיב שינה את מסלולו, הציב מארב והוביל את אנשיו בהסתערות נועזת, שהביאה לחיסול החוליה אשר גרמה עד אז נזקים רבים בנפש וברכוש.

במקביל לשירותו, הקים אדיב בית בכפרו עם רעייתו, ונולדו להם תשעה ילדים: דיאנה, פואד, אמל, ואסי, סוהא, אחלס, ווליד, פתחי ורמזי.

מעבר להיותו לוחם ומפקד, היה אדיב איש משפחה אוהב, חביב ונעים הליכות. תחביביו היו צייד וחקלאות, והוא זכור כחבר נאמן שמסר נפשו למען ידידות אמת. כך, מספרים עליו כי במשפט שבו נדרש להעיד נגד חברו, לא יכול היה לעמוד במעמד – וירד מהדוכן מבלי לומר מילה.

ביום 3.11.1981, במהלך סיור באזור טבחה, חש אדיב ברע. הוא פונה לבית החולים, אך שם השיב את נשמתו. בן 39 היה בנפלו. אדיב הובא למנוחות בבית העלמין במע'אר, כשהוא מותיר אחריו אישה ותשעה ילדים.