בן ליא ויוסף. נולד ב־15.3.1954 בכפר סג'ור שבגליל העליון. ילדותו עברה עליו בכפרו, שם למד בבית הספר היסודי והיה פעיל בתנועת "הצופים". כבר מגיל צעיר התבלט כתלמיד מצטיין, והצטיינותו בלימודים הפכה לסימן ההיכר שלו. את לימודיו התיכוניים השלים בבית הספר ברמה, וגם שם סיים בהצטיינות, כאשר מגמת הביולוגיה הייתה הקרובה ביותר ללבו.

בינואר 1973 גויס לצה"ל ושירת בחיל הרגלים, ברפואה ובנח"ל, אך בשל קבלתו ללימודים אקדמיים קיבל דחיית שירות. הוא למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, סיים בהצטיינות וקיבל תואר בוגר. לאחר מכן המשיך ללימודי רפואה, אותם השלים בהצטיינות, והוסמך כדוקטור לרפואה. במקביל שירת בצה"ל כחובש קרבי, ובהמשך סיים קורס קציני רפואה בהצלחה, כשבמהלך הקורס נבחר כחניך מצטיין פלוגתי.

אהבתו ללימוד ולמחקר ליוותה אותו לאורך כל דרכו. הוא הרבה לקרוא ספרות עברית, כתב בעצמו בכתב יד יפהפה, ופרסם יחד עם פרופ' יעקב שטיינר מבית הספר לרפואת שיניים בהדסה מחקר שהופיע בביטאון בינלאומי לרופאי שיניים. לצד עיסוקיו המקצועיים מצא זמן לתחביביו – בעיקר ציד, שאותו חלק עם אביו בטיולים בהרי הגליל. אופיו התאפיין בצניעות, אהבת אדם ונכונות לעזור לכל מי שנזקק. נהג לומר: "הבן אדם צריך להיות קודם כל בן אדם, ולא משנה מה התפקיד שלו". חיוכו הקבוע, נדיבותו ויחסו החם הפכו אותו לדמות אהובה ומוערכת בקרב כל מי שהכירו.

במהלך חופשותיו התנסה בעבודה בבתי חולים שונים, וצוותי הרפואה עימם עבד ציפו לשובו כרופא מן המניין.

ביום 18.9.1983 נפל סרן מוניף בעת מילוי תפקידו והובא למנוחות בבית העלמין בסג'ור. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, אח ושתי אחיות.

במכתב תנחומים למשפחתו כתב מפקדו:
"היחידה כולה, על מפקדיה וחייליה, כואבת את אובדנו של הרופא הגדודי שהיה דמות מופת – מקצועי, חביב, נעים הליכות ונוח לבריות. חיוכו, כושרו הגופני יוצא הדופן וידיעותיו הרפואיות הפכו אותו לדמות יוצאת דופן ומוערכת. בכל פעילות – אימונים, מבצעים או כוננויות – התבלט במסירותו ובתרומתו לחיילים ולמפקדים, בעשייה ובעידוד".

להנצחת שמו הקימה משפחתו קרן מלגות בבית הספר לרפואה של "הדסה" בירושלים. הקרן מעניקה מדי שנה מלגה על סך 1,000 דולר לסטודנט מצטיין.