בן הדיה ונעמאן. נולד בכפר יאנוח ביום 1.1.1975, בן שני מתוך תשעת ילדיה של משפחה דרוזית מכובדת. את לימודיו היסודיים סיים בבית הספר בכפרו, ואת לימודיו התיכוניים השלים בבית הספר המקיף "מרכז הגליל", שם הצטיין בלימודיו וסיים עם תעודת בגרות מלאה. לצד הלימודים היה מאהר פעיל מאוד בתחום הספורט ושימש עוזר מאמן בקבוצת "הפועל יאנוח". הוא גם הקדיש מזמנו לעשייה ציבורית והתנדבותית למען הקהילה.

עם סיום לימודיו התקבל מאהר לעתודה האקדמית באוניברסיטת חיפה, שם סיים שנת מכינה בהצלחה. למרות רצונו להמשיך בלימודים, נאלץ להפסיקם בשל מצב כלכלי משפחתי ולהתגייס לצה"ל.

באוקטובר 1993 התגייס מאהר לשירות חובה, ולאחר שסיים טירונות שובץ כחייל שקמיסט בחוות השומר שבאילניה. הוא השתלב במהירות במערכת הצבאית, הוכיח אחריות, מסירות ויכולות ניהול גבוהות, והתקדם לתפקיד נגד משמעת. עם תום שירות החובה, באוקטובר 1997, ביקש מאהר להמשיך בשירות קבע. מפקדו, מישקה לוי, המליץ עליו בחום וכתב עליו:
"הוא חייל מצוין, בריא, בעל השכלה רחבה ורצון עז לתרום. ראוי לקידום ואף לקורס קצינים, במיוחד לאור יכולותיו ומחויבותו לשירות."

בחודש מאי 1998 הצטרף מאהר לשירות הקבע ושירת כנגד תחזוקה בבה"ד 13 של המשטרה הצבאית. במקביל, המשיך בלימודי ערב במכללה לטכנאי שירות בחיפה בתחום טכנאות טלוויזיה ווידאו, שם נחשב תלמיד מוערך ואהוב.

ביום 1.9.1998, בדרכו חזרה לבסיס לאחר חופשה, עלה מאהר על טרמפ מהכפר לכיוון נהריה. סמוך לצומת אושרת אירעה תאונת דרכים קטלנית, ובה נהרג יחד עם נהג הרכב. מאהר היה בן עשרים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין המשפחתי ביאנוח, והותיר אחריו הורים ושמונה אחים ואחיות – בהגאת, סאהר, נאאל, בהג'ה, אכמאל, רנא, עפיפה ועזאת.

רס"ן איל, מפקדו הישיר, כתב עליו:
"מאהר היה חייל למופת – אחראי, ממושמע ובעל יחסי אנוש מעולים. הוא ביצע את תפקידו במקצועיות ובאהבה רבה, הפגין מוטיבציה גבוהה והיה חדור רצון להתקדם ולתרום ככל שיכול."