בן נאיפה וסמור. נולד בשפרעם ב-22.2.1963. את לימודיו היסודיים סיים בבית הספר המקומי בהצטיינות, ולאחר מכן המשיך בחטיבת הביניים בבית הספר הריאלי בחיפה. את לימודיו התיכוניים סיים בבית הספר בשפרעם. כבן בכור במשפחה בת שבעה ילדים, זכה נביל לאהבה ותמיכה רבה מכל בני המשפחה וגדל באווירה חמה ומוגנת. הוא השקיע רבות בלימודיו ובתחביביו, והיה תלמיד חרוץ, חושב ואהוב על חבריו. אחד ממוריו כתב עליו לאחר נפילתו: "הוא היה תלמיד חרוץ, בחור חושב, סמל לחבריו ועמד בכל הדרישות. כיבד את הזולת, את מוריו ושמר על יחסים טובים עם חבריו. תמיד עזר לכל מי שנזקק לו".

בנובמבר 1981 התגייס נביל לצה"ל. תחילה שירת בחיל הצנחנים, וב-יולי 1982, לאחר שנמצא ליקוי בריאותי, הועבר לתפקיד מתרגם בממשל הצבאי בצור. במילוי תפקידו גילה מסירות ומקצועיות, ודאג לייצב את הקשר בין הצרכים הצבאיים לבין הקשיים והבעיות של התושבים המקומיים.

ביום 11.11.1982, באסון צור הראשון, התרחש פיצוץ מיכל גז בבניין הממשל הצבאי בעיר צור, וכתוצאה מכך קרס הבניין. עשרות חיילי צה"ל נהרגו בהתפוצצות, וביניהם נביל, שהיה בן 19 במותו. תחילה נטמן בבית הקברות האזרחי בשפרעם, ולפי בקשת המשפחה הועברה גופתו לאחר שנה לבית הקברות הצבאי בעוספיה. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים וארבע אחיות.

לזכרו נקראה פינה על שמו בספרייה הציבורית בשפרעם, ואביו הוציא חוברת לזכרו.